מעבר לצד הבריאותי והישגי של פעילות גופנית, ישנו גם את האפקט הרגשי החשוב לא פחות – פעילות גופנית היכולה למנוע מצבי דיכאון ולווסת מצב רוח חיוביים.

ניתן לראות עדויות לכך כבר מתחילת המחקר בנושא לפני 30-40 שנה, נמצא כי בקרב אנשים פעילים גופנית הסיכוי שלהם לפתח דיכאון נמוך בצורה מובהקת מאנשים שאינם פעילים גופנית.

יתרה מזאת, נמצא כי פעילות גופנית אירובית ואנאירובית יכולה להחליף או לפחית מינון תרופתי לאלו אשר כבר מאובחנים בדיכאון קליני.

הבסיס הפיזיולוגי לאפקט מגן ומשפר של פעילות גופנית על מצבי דיכאון הוא-

הסטרס של הפעילות הגופנית מוביל להפרשה של המוח 

• אנדרופינים- הגורמים להרגשה של אופוריה ושיכוך כאבים בגוף.
• סרוטונין- מוביל להתרוממות רוח, מפחית תוקפנות,שיכוך כאבים, הנאה בכללי וכנראה משפיע גם על התיאבון. מרבית התרופות הפסיכיאטריות המטפלות בדיכאון פועלות על עיכוב הספיגה החוזרת בגוף של סרוטונין.

ישנן גם השערות אנתרופולוגיות (התנהגות אנושית בהקשר התרבותי והחברתי):

• תיאוריית ההסחה– לפיה בעת פעילות גופנית דעתנו מוסחת מגורמי סטרס המעסיקים אותו לאורך היום, ויוצרת סוג של פסק זמן.
• תיאוריית ההצלחה- התחושה הנהדרת והסיפוק בעת כבישת יעד בהיבט הספורטיבי. תחושת שליטה על הגוף, רגשות, התנהגות וסביבה. כל אלו מעצימים את הערך העצמי. 
• השערת הוויסות הרגשי- פעילות גופנית מגבירה רגשות חיוביים ומפחיתה מצבים רגישים שלילים, ועל כך ניתן לראות הרבה אנשים פעילים המשתמשים בספורט כהקלה על מצב לחץ ורגשות שליליים בחייהם.

המינון לפעילות גופנית המומלץ על פי המחקרים על מנת ליהנות מיתרון זה:

• התמדה של לפחות 10 שבועות בפעילות קבועה ( למרות שהתחלת האפקט מתחיל כבר מהשבוע ה-5).
• שמירה על 3-5 אימונים בשבוע.
• משך האימון של בין 30-60 דק לאימון, כאשר השיפור הגדול ביותר הוא בין 45-60 דק.
• גם פעילות אירובית (ריצה אופנים שיחה וכו') וגם פעילות אנאירובית (כוח) יעלות לאפקט זה על הגוף.